תקון מדות הנפש
וּכְמוֹ שֶׁאֵירַע לְפַרְעֹה בְּאָמְרוֹ (שְׁמוֹת ה' ב') מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ. וְגָלְיַת בְּאָמְרוֹ (ש"א י"ז י') אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. וְסַנְחֵרִיב בְּאָמְרוֹ (יְשַׁעְיָה ל"ו כ) מִי בְּכָל אֱלֹקֵי הָאֲרָצוֹת. וּנְבוּכַדְנֶצַּר בְּאָמְרוֹ (דָּנִיֵּאל ג ט"ו) (וּמַאן) [וּמָן] הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֶׁזָבִנְכוֹן מִן יָדִי. וְהַדּוֹמֶה לָהֶם אֲשֶׁר אָמַר כְּדִבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הָיְתָה אַחֲרִיתָם תַּכְלִית הַבּוּז וְהַקָּלוֹן. וּמִי שֶׁהוּא בַּמִּדָּה הַזֹּאת אֵינֶנּוּ נִצָּל מִן הַחֵטְא וְהֶעָוֹן וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם, (מִשְׁלֵי כ"א כ"ד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, הִזְכִּיר בְּכָאן הַזֵּדִים וְהַיְהִירִים כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַגַּאֲוָה.
אורחות צדיקים
ומי שיש בו מידת הגאווה – צריך להשתדל ולשוב ממנה. כי היא מגונה מאוד, וההיזק שלה רב ומצוי תמיד, והתועלת שיש בה מעט. לפיכך צריך להתרחק ממנה מאוד, כי הגאווה מביאה את האדם לשבר ושפלות, כמו שנאמר (משלי טז יח): "לפני שבר גאון"; ונאמר (שם כט כג): "גאוות אדם תשפילנו". וכבר ידעת מה ארע לפרעה באמרו (שמות ה ב) "מי יי...", ולגלית הפלשתי שאמר (שמואל א יז י) "אני חרפתי את מערכות ישראל", ולסנחריב שאמר (ישעיהו לו כ) "מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל יי את ירושלים מידי", ונבוכדנצר באמרו (דניאל ג טו) "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי", והדומה להן אשר אמרו כדבריהם – ואחריתם היה בוז וקלון. ומי שהוא במידה זו – אינו ניצול מחטא ועוון, כמו שאמר החכם (משלי כא כד): "זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון".